<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ח'</h1>
<h2>דף צג:</h2>
רישא בכיבשא, אלפסי, רישא בכיבשא תלייה אבית השחיטה מידב דייב, לצדדין מיקווא קווי וקאי ואסיר, אניחריה אי דץ מידי ביה, כי היכי דליפוק דמי שרי, ואי לא אסיר, והא דאמ' אצדדין אסיר, ה"מ שבישלו שלם ולא הוציא דמו, אבל ביקע הראש והוציא את דמו ואחר כך בישלו שרי. וכן הוא בתשוב' הגאוני' ראש שנתבשל ולא נקרע אפי' נמלח אסור לקדירה.
<h2>דף קיג.</h2>
אמ' שמואל אין הבשר יוצא מדמו אלא א"כ מולחו יפה ומדיחו יפה, מולחו כדאמ' בהקומץ רבא [כ"א ע"א], תני' במלח יכול תבינהו ת"ל תמלח, ומפ' מאי תבינהו וכו', כיצד עושה מביא את האבר ונתן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלה, אמ' אביי וכן לקדירה, והיא סתם מליחה שאמ' חכמי' [אינו] נאכל מחמ' מילחו, ומדיחו יפה יפה פעמי' ושלש, מפני שמוהל וציר שיצא ע"י מליחה נכנס בבקעי הבשר גם דם היוצא נסרך בבשר. ואם נתבשל בלא הדחה, איתמר [קי"א ע"א] כבדא עילוי בישרא שרי, דמא מישרק שריק, כחלא עילוי בישרא, חלבא סרוכי מסריך, רב דימי מתני איפכא כחלא עילוי בישרא שרי, חלב שחוט' דרבנ', כבדא עילוי בישרא אסיר, דם דאורייתא. דרש מרימר הילכת' בין כחלא בין כבדא תותי בישרא שרי, עילוי בישרא דיעבד אין לכתחילה לא, מהאי טעמ' שרינ' להו כבדא משום דמא מישרק שריק, כחלא משום דחלב שחוט' דרבנ', ולכתחילא כבדא אסור משום דם דאוריית' וכחלא משום דמיסרך סריך. הכי נמי בשר שנמלח ונתבשל בלא הדחה, כיון דדם שמלחו אינו עובר עליו, ליתיה אלא מדרבנן, דאפי' אם תאמר דמא מיסרך סריך שרינן ליה בדיעבד, ועוד שהדם מתבטל בבשר ובמרק אע"פ שנדבק הדם בביקועין, ועל הבשר לא מדמינן ליה לטיפת חלב שנפלה על חתיכה, דהתם ע"י בישול נבלע בחתיכה ונתפשט הטעם בכולה, אבל הכא לא נבלע הדם בכל החתיכה, הילכ' בדיעבד שרי, ואין חילוק בין בשר לח ליבש. אמ' שמואל אין מניחין בשר מליח אלא על גבי כלי מנוקב, רב ששת מלח ליה גרמא גרמא, תרי מאי טעמ' לא, דילמא פליט האי ובלע האי חד נמי דילמא פליט האי גיסא, אלא לא שנא. מי' אע"ג דלא קפדי' אהאי דילמ' פליט האי גיסא, כשר הדבר אם חתיכה עבה מצד אחד וקלושה מצד אחד, צריך להרבות המלח מצד העב ויפליטו ביחד. וכך לימדונו רבותי' האי דלא קפדינן למימלח גרמא, היינו כשאינו מולח חתיכות הרבה יחד, אבל אם מולח חתיכות הרבה, צריך להיזהר שאחרונה אחרונה שמלח יניח תחת חתיכה ראשונה הקודמת לה, שאם יניחם כסדר המליחה שמה שמולח ראשון מניח למטה ואותה שאחריה עליה, פעמי' שיש בין מליחת חתיכה הראשונה למליחת אחרונה כשיעור שהיית מליחה, וכבר פלטה התחתונה כל דמה והעליונה האחרונ' מתחלת לפלוט, נמצא כל מה שפולטת האחרונה בולעת הראשונה, והוי כטהור מליח וטמא תפל, מי' בדיעבד שרינן ליה כיון דקא' לא שנא. איתמר רב הונא אמ' מולח ומדיח במתנית' תנא מדיח ומולח, ולא פליגי הא דחללי בית טבחיה, פי' הגאוני' שיעור מליחה כשיעור צלייה. בפ' כירה [מ' ע"ב] היכי דמי יד סולדת כל שכריסו של תינוק ניכוית.
אמר רב משרשיא אין מחזיקין דם בבני מעיים, פי' רבי' משה כהן דלחומרא קא', דנפק' מינה שאין למולחן עם שאר בשר, דכי נייחי בני מעיים מפליטתו בולעות משאר בשר מפני שדמן מועט, אבל לא להתירן בלא מליחה. תרגומ' הדורא דכנתא מעיא וכרכשא, אבל בכבד ולב הן בחזקת דם, ואין למלוח בהדי הדורא דכנתא בכלי אחד, אפי' בכלי מנוקב.
